יום שבת, 26.10.1935

להיום נועדה שביתה בפלסטין כולה. השביתה הייתה כללית, לאורך הארץ ולרוחבה, ואיש לא הוציא עצמו מן הכלל. המפלגות הלאומיות הסכימו פה אחד להאשים את כל היהודים בהברחת נשק ואת הממשלה בהזנחה שהביאה את היהודים לזלזל בחוק. כך נכנסו אלפים מהם לארץ בגנבה, אחר כך זייפו כספים, ועכשיו הם מבריחים נשק בכמויות גדולות אשר די בהן לחמש צבא.

...

יום שלישי, 16.1.1948

באלוהים, אינני יודע איך נחזיק מעמד מול תוקפנות היהודים: הם מאומנים, מאורגנים, מאוחדים ומצוידים בנשק החדיש ביותר, ואנו – אין לנו דבר מכל אלה. כלום לא הגיע הזמן שנבין כי אחדות מנצחת פירוד, ארגון מנצח אנרכיה, כוננות מנצחת הזנחה!?

הרכבנו משלחת להיפגש עם הוועד העליון. היו שם דוקטור חוסין אל-ח'אלדי ואחמד חילמי באשא. ביקשנו נשק והם אמרו: "אין לנו נשק". ביקשנו שומרים והם ענו: "התחמשו והגנו על עצמכם." אמרנו: "אין לנו נשק, ואם נקנה נשק, הרי אין לנו מי שיודע להשתמש בו. העניין רציני: לאחר פיצוץ מלון סמירמיס ובית שאהין ובית הדוקטור פריג' ובית אל-ענבתאווי ובית אל-ברירי ובתים אחרים המאוכלסים בתושבים – איננו בטוחים שלא נותקף עוד פעם. חובתכם – בתור הוועד העליון – לספק לנו נשק ואנשים. היכן המתנדבים המאומנים? היכן הכסף שנאסף בכל מקום בארצות ערב והאסלאם?! כמה נכון לגבינו הפתגם 'נשיאים ורוח וגשם אין'..."

בעקבות הביקור הזה בא שליח של הוועד העליון בירושלים לשאול עלינו ולבדוק את מצבנו ולהרגיענו שהם שלחו שומרים לשכונת קטמון..."

יום שבת, 20.3.1948 (בצהריים)

מאז חצות ליל אמש מתקיפים היהודים בעוצמה את שכונתנו קטמון, וההתקפה עודנה נמשכת עד היום בצהריים. הפגזים שהוטלו מן התותחים, הכדורים שנורו מן הרובים לסוגיהם והמוקשים שפוצצו – טרם היו כמותם. אפילו קיצ'נר אפשר שבכל מלחמותיו לא שמע מה שאנו שמענו הלילה.

השבוע ביקר אותנו אבו-מוסא עבד אלקאדר אל חוסיני עם כמה מאנשיו הלוחמים...

יום שישי, 9.4.1948

לפני כמה ימים כבשו היהודים את הכפר קסטל. הערבים צרו עליהם בפיקודם של עבד אל קאדר אח חוסיני...