מלקות

עונש המלקות מופעל בסינגפור לעתים קרובות. מלבד כאב פיזי יש בו גם השפלה ציבורית מכאיבה מאוד. המלקה הוא סוהר מומחה בהלקאה. הוא מחזיק שוט שאורכו כמטר ושליש ורוחבו כסנטימטר וחצי ומרטיב אותו כדי להגביר את עצמת המלקות המכוונות לישבנו החשוף של המולקה.

בכתבה היומון הסינגפורי The New Paper באוקטובר 1988 אסיר לשעבר מדווח על חוויית ההלקאה:

"סוהר אחד הפשיט אותו וקשר אותי בקרסול ובמרפק למושב העץ. הייתי מכוסה זיעה ורעדתי מפחד. ואז שמעתי את השוט. הוא נשמע כאילו הכה בקיר ושניות לאחר מכן הרגשתי אותו קורע את בשר ישבני. צרחתי ונאבקתי כמו חיה פראית. חשבתי רק כיצד אמלט. אם לא הייתי קשור, די היה בהצלפה אחת כדי לגרום לי לרוץ מיילים רבים. וזה נמשך עוד ועוד, הצלפה אחד בכל דקה. מקצת המלקות פגעו באותו המקום והרחיבו את הפצע הפעור. יש אסירים המשתינים במצב הזה או מתעלפים מעצמת הכאב. אני הרגשתי חולשה וקרסתי על ספסל העץ. אחוריי דיממו ובערו מכאב. יש אסירים המתחזים למתעלפים כדי למנוע עוד הצלפות, אך הסוהר יוסיף להלקות כדי לראות אם יצרחו. כי אדם בהכרה חייב לצרוח... אחרי המלקות מרח קצין רפואי משחת חיטוי על פצעיי. ישבני התנפח לממדים כפולים מגודלו הרגיל. גם שוקיי נעשו כחולות - שחורות. לא יכולתי לשבת ולא לישון על הגב שבועות אחדים עד שהחלימו פצעיי."

ארגון אמנסטי הבין - לאומי רואה בעונש המלקות עינוי. הסינגפורים, לעומת זאת, מדגישים את ההשפלה הפומבית ורואים בהצלפות עמוד קלון מנטלי יותר מעינוי פיזי.

מה עושים בצואת הכלב?

הודעה רשמית מטעם הנהלת מתחם הבתים:

צואת כלבים היא בלתי נקייה וסכנה לבריאות. ההנהלה מבקשת מבעלי הכלבים למנוע את כלביהם מעשיית צרכים בשטחים ציבוריים או לנקות אחריהם.

ההודעה מפרטת כיצד אפשר למנוע את הכלב מעשיית צרכיו בשטח ציבורי. אפשר שיעשה את צרכיו בבית ואפשר לתת לו דיאטת כלבים שתביא לידי המעטת הצואה. ההודעה מתארת גם את שקית הפלסטיק המיוחדת לאיסוף הגללים. הקנס הצפוי לבעליו של הכלב העושה את צרכיו בשטח ציבורי – עד 1,000 דולר.

להודעה מצורף העתק כתבה שהופיעה בעיתון Strait Times ובה הסיפור על 32 בעלי כלבים סינגפוריים שלא ניקו את גללי כלביהם בששת החודשים האחרונים. הם נקנסו בסכומים של 150 עד 1,000 דולר סינגפור – תלוי במספר העברות הקודמות.

אנשים לא יצירתיים

מערכת החינוך של סינגפור מייצרת מריטוקרטיה של בעלי ציונים גבוהים. ציונים גבוהים בבית הספר התיכון מחייבים שינון רב. העילית הנוצרת היא עילית של אנשים הזוכרים היטב ויודעים לפלוט מה שלימדו אותם אך אינם מורגלים לחשיבה עצמאית, שלא לדבר על חשיבה מקורית ועל אלתור. בחשיבה עצמאית הם לעולם לא ינצחו את הראש היהודי.

מערכת החינוך התחרותי נשענת על קונפורמיות ועל הליכה בתלם. הסינגפורים ממשיכים בכך את מסורת הלימוד הסינית שבה שינון ולימוד בעל פה הם מרכיבים מרכזיים הדוחקים פרשנות אישית ויצירתית למקום שולי. משמעות הדבר היא כי לצייתנים סיכוי רב יותר להצליח. חדשנות גאונית היא בעיה אמתית.

כל מי שמתנסה בקשר עם הסינגפורים – בצבא, באקדמיה, במסחר ובתעשייה, בחינוך ובתרבות – מתרשם התרשמות דומה: הם לא יצירתיים מאוד. הם מתאמצים ולומדים בשקיקה. הם פותרים בעיות מוגדרות ומוכרות מבחינת הליכי הפתרון. אך הם אינם מאלתרים, אינם ממציאים, אינם מחדשים ואינם חורגים מהמתכונות הקיימות.

מה מצחיק אותם?

ל ישראל ים קשה להבין את ההומור הסינגפורי. מספרי בדיחות מקצועיים אינם יודעים איך מספרים בדיחה בסינית ומיהו בעל חוש ההומור הסיני. בוודאי לא יצליחו להבין קומדיות סיניות בטלוויזיה.

השקעה גדולה בחינוך

מורה בבית הספר הוא מקצוע יוקרתי ששכרו בצדו. בתי הספר מרשימים בעיצובם ובמתקניהם. לשתי האוניברסיטאות קמפוסים מפוארים, מבנים מודרניים ומרהיבים וציוד חדיש ובשפע.

סיפורי שדים בצבא

מתברר שבצבא המתוחכם והמתקדם של סינגפור יש חסידים רבים לאמונות המיסטיות ברוחות ובכוחן.