מגדל השן של מדינת ישראל עומד כיום בפני סכנות המאיימות לפגוע קשה בו ובחברה כולה. בהיותי תושב המגדל במשך יותר מיובל שנים, אני מבקש להציג לפני הציבור הרחב את מהותו ואת תרומתו לחברה ולהבהיר את משמעותם ואת חשיבותם של הביטויים "אוטונומיה אוניברסיטאית"   ו"חופש אקדמי", שהם היסודות המוצקים של המגדל. לשם כך אני מתאר את חיי הפרופסורים והסטודנטים: את כישוריהם הרוחניים, את חולשותיהם האנושיות ואת עבודתם; אני מביא בקצרה את תולדות ההשכלה הגבוהה בארץ ובעולם, ומראה שהאוניברסיטאות הולכות ומשתנות בהתאם לזמן ולמקום, אך כל השינויים חלים במסגרת המסורת ארוכת השנים. אני דן גם בצרכים החברתיים שהאוניברסיטה נועדה לספק, ומסביר כיצד החברה יכולה להפיק את התועלת המרבית מהשקעותיה במערכת ההשכלה הגבוהה, שהיא ספק המשרתים העתידיים של הציבור במקצועות האקדמיים והפרא - אקדמיים והמקור לקדמה בתחומי החקלאות, הרפואה והתעשייה.

בזכות הדינמיות המופתית של החברה ה ישראל ית נוצר אצלנו מערך אקדמי - תעשייתי חזק ופורח. דור צעיר מיישב את השכונות שבהן קמו מפעלי היי - טק ומיישם בהן את היכולת האינטלקטואלית שרכש במוסדות ההשכלה הגבוהה. החברות המתמחות בביוטכנולוגיה מפתחות המצאות שינוצלו בחקלאות ובתעשיות הרפואיות, וכל הפעילות הזאת מושכת משקיעים זרים.

ועל אף התרומה הגדולה של מערכת ההשכלה הגבוהה לכלכלה הלאומית, קמה בארץ תנועה אנטי - אוניברסיטאית שהביאה לידי ההתערבות הכוחנית של משרד האוצר בחיי האוניברסיטאות. למרבה הצער, בראש התנועה הזאת עומדים כלכלנים בוגרי מערכת ההשכלה הגבוהה ב ישראל ותוקפים את האוטונומיה האוניברסיטאית. בספרי אני דן במשמעות החמורה של תופעות אלו.

 [...] כאשר נשמעו קולות זעקה החליט האוצר להקים את ועדת מלץ, וועדה זו הציעה פתרונות ניהוליים נאו - ליברליים המתאימים לדפוסי השוק. בעקבות איומים של קיצוצים אכזריים בתקציבים, קיבלו הנהלות האוניברסיטאות את תכתיבי האוצר ועשו רפורמות שפגיעתן רעה. נזק רב נגרם למערכת ההשכלה הגבוהה דווקא בתקופה של פריחת ההיי - טק ותרומה אדירה של המערכת לחברה ולמדינה.

הגישה הנאו - ליברלית השרתה הילה מדעית שהרשימה פוליטיקאים ועיתונאים, אף שמדובר בהשקפת עולם שאיננה מדעית אלא אידאולוגית לא פחות מהגישה ההפוכה, הפופוליסטית. הסכומים שהמדינה משקיעה בחינוך או בבריאות הצבור אינם רק שירות או הטבה חברתית אלא גם השקעה בהון האנושי. מהרגע שהפך המחקר האוניברסיטאי לסוכן המוביל בחידוש אמצעי הייצור התעשייתי והחקלאי, נעשה תקציב ההשכלה הגבוהה גורם מרכזי ביותר בהשקעה בייצור העתידי. הגישה האינדיבידואליסטית   לחינוך שאליה חותרים האידאולוגים הנאו - ליברלים לא רק תיצור פערים שיחלישו את החברה, אלא גם תגרום בזבוז גדול של כוח אדם בעל פוטנציאל מעולה שלא יהיה מסוגל להשקיע בחינוך של עצמו. שום משקיע פרטי לא יסכן את הונו בחינוך הציבור בכל רמה שהיא, אם לא מובטח לו מראש רווח כספי ישיר. שום משקיע פרטי גם לא יסכן את הונו במחקר מדעי טהור שכל מטרתו לספק את הסקרנות האינטלקטואלית של יושבי מגדל השן.

תולדות ההשכלה הגבוהה המובאים בספר מלמדים שדווקא המחקר הטהור בכל תחומי המדע הוא שפתח את השער לטכנולוגיה המודרנית. לחברה, באמצעות השלטון הדמוקרטי, יש העניין והיכולת להשקיע בחינוך ובמחקר, כפי שהם נעשים באוניברסיטה. אם תחסוך החברה בתקציביה ותמנע את התפתחותן של אוניברסיטאות המחקר, לא יוכלו התעשיינים לבדם להרחיק לכת. לכן על השלטון, שהוא נציג החברה, להשקיע ישירות בהקמה, בפיתוח ובקיום של מוסדות להשכלה גבוהה ולתמוך בסטודנטים.