אחד מהם, שאהב לצאת עמו לרכיבה בימי השבת, נהג לבוא העירה רכוב על סוס ערבי יפיפה. צבעו השחור הבוהק העיד על אצילות גזעו. הוא היה מבקר את נתן לעתים מזומנות גם כאשר לא חש כאב כלשהו. ביקוריו היו מטרד, אך הסוס שנקשר לסורג חלון המרפאה מול שולחנות הפרלמנט עורר את התפעלותם של מלקקי הגלידה.

לשטן יש סבלנות אין קץ. אמו רחמה אהבה לחזור על המילים האלה. היא גם אמרה כי לשטן יש מועדים וזמנים משלו, והוא אינו פועל על פי ההיגיון האנושי הצרוף ואינו נוקם דרך קבע. לעתים ידחה את מזימתו עשרות שנים. לפתע פתאום הוא מסוגל לתכנן להפתיע ולנקום.   

נשמות הוריו, רוח הרפאים של אשתו העגונה והוריה המעונים, ריחפה מעליו בחלומותיו. הוא חשב על האומללים ברובע הסיני. הנשמות התועות תבעו נקמה. אילו ידע שרוף הפנים להתייחס בכובד ראש למה שנהג לכנות בבחרותו 'אמונות תפלות מטופשות', אולי היה עולה בידו לדחוק את הגזרה.

הנכבד הבדווי התחבר לרופא בעיקר כדי להתהדר בנוצות אדם מכובד ונערץ בעיר. לעתים קרובות היה בא למרפאה להתלונן על התשישות התוקפת אותו בעונת הבשלת האבטיחים. נתן נהג בו בכבוד ונענה לתאוות הבדיקות שלו ולאהבתו לקבל תרופות מודרניות. ביום של התרוממות רוח החליט להעניק לו יחס מיוחד ולהזריק לו תרופה מחזקת. האחות שעבדה לצדו, גיסתה של ז'קלין, עבדה עמו מיום שפתח את מרפאתו מול שולחנות הפרלמנט. הוא הורה לה להכין את המזרק. אף שהייתה אחות מיומנת ועבדה שנים בבית חולים צרפתי בקזבלנקה, לא הורשתה מעולם להזריק זריקות למיוחסים. לאלה היה מזריק במו ידיו. הוא ערבב ומהל חומרים והוסיף עליהם ויטמין בי 12, המחזק רב העצמה. אבל זו הייתה שעתו הגדולה של השטן.

ברמיזה ציווה שרוף הפנים על האחות ללכת אל מאחורי הווילון ולחטא את המקום המיועד להזרקה. בצאתה ניגש אל הבדויי עם המזרק. לאחר שסחט ממנו את הטיפות הראשונות נעץ אותו בישבנו של. הוא רוקן את תכולתו באיטיות מיומנת, ובה בעת ניהל עמו שיחת חברים בענייני דיומא בטלים בשישים. כעבור שתי דקות קם המטופל והתיישב על המיטה. לפתע החל לגמגם. בעיניו נראתה תסמונות של עילפון. בזמן ששפשף את עיניו החל פיו לפלוט נחירות מקוטעות. התמהיל הקטלני מיצה את עצמתו עד תום. נתן עמד מוכה הלם וצרח: "תביאי מד לחץ דם!"

גופו של הבדווי התפתל ברעידות ובעוויתות מעוררות חלחלה, והוא צנח על המיטה. שכוב על הרצפה פרפר ברגעי חיו האחרונים. נתן החל לאבד את שפיותו. הוא תלש מידי האחות את מד לחץ הדם, וכשהתקין אותו על הזרוע כבר הבין כי אין כל טעם בבדיקה. פניו החליפו צבעים. הוא בלע את רוקו והשליך מידו הרועדת את המכשיר. האחות המזועזעת, פעורת עיניים וצהובת פנים, הושיטה את זרועותיה לצדדים כמבקשת ישועת שמים. לאחר הרהור קל שוטטו עיניה הפעורות כפני משוגעת על פני החדר והיא תקעה עיניים בפרצופו של הבדווי כדי לאמת את מותו. אז שבה לראות את פניו המעוותים של שרוף הפנים הנטולים כל הבעה אנושית. קפוא על מקומו בהה בגופה המוטלת בלא רוח חיים.

לפתע הושיטה ידיה כלפיו ופלטה מפיה זעקה היסטרית. "הרגת אותו! בוי בוי בוי ו ו ו, הרגת את החבר שלך!" זעקתה פרצה דרך החלון הפתוח אל הרחוב, והקהילה את הסקרנים הראשונים. כל הקליינטים יצאו מבוהלים מהמרפאה לקול צעקותיה. ברחוב התחוללה מהומה רעשנית הולכת וגוברת. הסוס יצא משלוותו, החל לנתר ניתורים עצבניים והשמיע צהלות מקוטעות דרך החלון הפתוח לחלל המרפאה. הרחוב כולו היה כמרקחה.  

כתם הכמהין התנפח והתאדם. צבעו היה כצבע עגבנייה בשיא בשלותה. פניו קפאו ונראו כפני ספינקס. דעיכה כללית של כל החושים תקפה אותו. הוא עמד משותק כילד שאיבד את אמו בפי חיה טורפת.

לרגע התעשת והחל להלך במקום בעצבנות, סופק כפיו, אובד עצות. בברכיים כושלות מיהר אל החלון והגיף אותו בפני הקהל המתאסף. לשווא התאמץ למקד את מחשבותיו והנחית מכות על מצחו כשהוא עומד מול הגווייה המוטלת חסרת חיים.