רגע של קריאה

 

     

סליחה תקלה!
פרופ' דן כספי

 

טקטיקות לשחיקת הפיקוח הציבורי
  ניצול המחזוריות ומשך הכהונה המוסדות הציבוריים מתמנים לשלוש שנים, ובמקצת הזמן הזה הם עסוקים בחילופים. רוב החברים החדשים אינם מתמצאים בענייני הרשות ונדרש להם פרק זמן של חודשים אחדים כדי ללמוד את תפקידם. לחודשים האלה אפשר לצרף את החודשים האחרונים של הכהונה - המתאפיינים בירידת מתח ואבדן עניין, תחושה של שחיקה ועייפות. לקראת סיום הכהונה חברים אחדים פותחים במירוץ לקראת חידושה, דבר שחשוב להם יותר מהפיקוח על השידורים. המנכ"ל יכול לנצל את ההזדמנות הזאת ולהציע לחברי המליאה לממש את משאלות לבם בעזרת קשריו עם הדרג הפוליטי. מנכ"ל מיומן ישקיע את מיטב כוחו כדי להאריך את תקופת ה'טירונות' של חברים חדשים. הוא יסייע להם - יחד ובנפרד - ללמוד להכיר את הארגון ובייחוד להפנים את כללי המשחק הרצויים לו, ובראשם – את הפיקוח הסמלי. כל הנהלה חשה - ובמידה רבה של צדק - שהיא מארחת את המוסדות הציבוריים לשלוש שנים. את הפוליטיקאים היא מארחת לתקופה קצרה יותר, כי שר בא ושר הולך. גם יו"ר רשות השידור וחברי המליאה באים והולכים. לעומתם, חברי ההנהלה והעובדים נשארים ושורדים מכל מחזור של מפקחים.

 טשטוש הגבול בין ניהול לבין פיקוח
תפקיד הפיקוח עלול להיות מתסכל כשהוא כרוך במעקב אחרי ההנהלה המבצעת. אחת הדרכים של ההנהלה לשחוק את הפיקוח ולעקר את המפקחים היא לשאוב את החברים במוסדות הציבוריים לתוך הארגון, לשתף אותם בעשייה או לתת להם תחושה של השתתפות בעשייה, וכך לטשטש את הגבול בין ההנהלה לבין מי שאמור לפקח עליה. במקרים אחרים מנסים אנשי ההנהלה למשוך את חברי המליאה והוועד המנהל להשתתף בקבלת החלטות, בייחוד בהחלטות קשות ושנויות במחלוקת, וכך לחסוך מעצמם את שבט הפיקוח עליהם ומאוחר יותר את הביקורת. העיקרון הבסיסי נהיר למדיי: מי שמשתתף בעשייה יתקשה למתוח ביקורת עליה. טקטיקה זו מופעלת ביעילות כלפי יו"ר הרשות. היא מעניקה לו תחושה של עשייה ומפיגה את התסכולים המצטברים שלו בתפקיד המפקח הראשי. לפיכך, המנכ"ל מרבה לצרף את היו"ר למגעיו עם גורמים ממשלתיים: להופעות טקסיות לפני ועדות הכנסת, למשא-ומתן על אישור התקציב, לדיונים על התקשרויות של הרשות או לכל פעילות אשר עלולה לעורר ביקורת.
גם יו"רים של ועדות וחברי המליאה נחשפים לשחיקה - במודע או בתמימות – כשהם מקבלים עליהם תפקידים ביצועיים כגון ניהול מו"מ עם אמנים על זכויות יוצרים, ניהול מו"מ עם עובדים או פעולות תקציביות. לעתים ההנהלה מעניקה תחושה של שיתוף, כאשר היא מצרפת חברים במליאה לפעילות משנית וחסרת חשיבות, למשל בחירת הזמרים והשירים המייצגים באירוויזיון.

  תמרון במידע
מידע מקיף ומלא הוא בסיס ותנאי הכרחי לפיקוח יעיל. בישיבות הוועד המנהל והמליאה שמור לדוח המנכ"ל מקום כמעט קבוע בסדר היום. אלא שהמידע הנמסר במסגרת זו נראה לעתים קרובות חלקי, מגמתי ואף לא מדויק. מידע חיוני ורב-משמעות ייחשף, אם בכלל, בנסיבות מגוונות, בדרך כלל בפרסומים בתקשורת או בהדלפות ממקורות פנימיים בארגון. אלא שגם מידע זה הוא חלקי, אינטרסנטי ובעייתי. המידע הנמסר והגלוי רב ומורכב גם כך, ואפילו חברי מליאה ותיקים ומנוסים אינם מסוגלים לעקוב אחר כל המידע הזה – לקרוא אותו, להבינו ולהתכונן כראוי לישיבה. פער המידע בין ההנהלה, הבקיאה בחומר, ובין חברי המוסדות, הניזונים מהדיווחים שלה, עלול לפגוע באיכות הפיקוח הציבורי ובתפקודם של המוסדות הציבוריים. מידע חלקי הוא שמשפיע על שיקול הדעת ועל ההחלטות המתקבלות. יתר על כן, החלטות חשובות רבות מתקבלות למעשה לא רק בלי אישור המוסדות הציבוריים אלא אף בלא ידיעתם.

פרשת המחסומים, אשר נחשפה בעקבות פרסום ב'הארץ' [באלינט 4.5.2004], הייתה אחד הנימוקים של סגן ראש הממשלה אהוד אולמרט בהחלטתו בספטמבר 2004 להעביר מתפקידו את מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל. בשנת 2003 החלה מחלקת הגבייה של רשות השידור להציב מחסומים בדרכים ולעצור בהם נהגים כדי לגבות את חובות האגרה.
פעילות זו לא נדונה כלל ולא אושרה במוסדות הציבוריים של הרשות. לכל היותר הזכיר המנכ"ל בדרך אגב שננקטות פעולות לעידוד הגבייה, אך לא הפנה את תשומת לב חברי המוסדות לפעילות האמתית שנקטה הרשות באחריותו.

 חילופי תגמולים
רבים מחברי המליאה רואים בעבודתם קרש קפיצה לתפקיד ציבורי בכיר יותר ואמצעי להגשמת שאיפותיהם. אנשי ההנהלה ערים לכוחם לקדם את האינטרסים של חברי המליאה ואינם חוסכים מאמץ כדי לבסס מסכת יחסים משתלמת לכל צד, שבמהלכה מחליפים תגמולים. 

טיפול אישי
טקטיקה זו שמורה לטיפול במי שלא השתלב בחילופי תגמולים עם ההנהלה ומהווה מטרד בפיקוח הציבורי. הטקטיקה באה לידי ביטוי בשתי דרכים עיקריות: השתלחות אישית והפחדה משפטית (intimidation). ההשתלחות האישית רווחת בישיבות ההנהלה ואמורה להסיט את הדיונים למישור האישי. לעתים קרובות פעולת התגרות מילולית, בדרך כלל מתוכננת ומבוימת, גולשת לניגוח אישי ולשימוש בביטויים חריפים, גידופים וקללות. 

אחת הדרכים להרתיע את המבקרים ולעקר את הפיקוח היא איום בתביעה משפטית שבה תוצג הביקורת כהוצאת לשון הרע. באקלים הכללי של 'משפטיזציה' נוהגים ליישב סכסוכים ומחלוקות בזירה המשפטית בסיועם של משפטנים ידועי שם.

היכולת להסתייע במשפטנים בעלי מוניטין הפכה זה מכבר לסמל סטטוס במערכת השידור הציבורי. ככל שהמאיים מסתייע במשפטן מפורסם יותר, ובדרך כלל על חשבון הרשות, כן רב יותר אפקט ההרתעה.
 נראה ששכיחות האיומים בתביעה משפטית רבה ביותר משום שהוכחה יעילותם. חברי מליאה שאינם מצוידים במשאבים כספיים ובסיוע מתאים כדי להתגונן אכן נרתעים מלמתוח ביקורת, שמא יסתבכו בהוצאות בלתי צפויות.