תִּיק תָּק תִּיק תָּק.
שְׁעַת עֶרֶב, וְאַבָּא קוֹרֵא:
"טַל, מִקְלַחַת וְיָשָׁר לַמִּטָּה!
שִׁנַּיִם כְּבָר צִחְצַחְתָּ?"
וַאֲנִי מֵשִׁיב:
"וְהַסִּפּוּר שֶׁהִבְטַחְתָּ?"
תִּיק תָּק תִּיק תָּק.
כִּבּוּי אוֹרוֹת.
שׁוֹכֵב לִי בְּמִטָּה
מְנַמְנֵם וּמְהַרְהֵר:
עוֹד יוֹם עָבַר
עָשִׂיתִי הָמוֹן
וְלֹא הִסְפַּקְתִּי הַכֹּל.
רָצִיתִי גַּם לִרְאוֹת סֶרֶט,
לְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב
וְעִם בּוֹבִּי הַכֶּלֶב שֶׁלִּי.
.
תִּיק תָּק תִּיק תָּק.
אֲנִי מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה
עָיֵף וּמְדַמְיֵן
שְׁעוֹן שֶׁמֶשׁ מִסְתּוֹבֵב.
תִּיק תָּק תִּיק תָּק
וּלְפֶתַע תִּיק בְּלִי תָּק.
וְאֵין עוֹד תִּיק אַחֲרָיו.
אוֹי, לֹא! הַשָּׁעוֹן נֶעֱצַר!
אוּלַי הוּא הִתְבַּלְבֵּל,
וְאוּלַי הוּא הִתְעַיֵּף
וּכְבָר לֹא יָכוֹל לְהִסְתּוֹבֵב?
אוֹי, אוּלַי אֲנִי חוֹלֵם?
אֲנִי פּוֹחֵד וּקְצָת דּוֹאֵג:
אוּלַי שְׁעוֹן הַשֶּׁמֶשׁ חוֹלֶה.
אֲבָל בְּעֶצֶם לֹא וָלֹא!
הֲרֵי רַק בַּלַּיְלָה הוּא נִרְדָּם.
עִם אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מִתְעוֹרֵר
וּמוֹסִיף לְהִסְתּוֹבֵב.
וְאָז סוֹף סוֹף אֲנִי מֵבִין:
לְכָל דָּבָר יֵשׁ שָׁעָה!
לְכָל דָּבָר יֵשׁ זְמַן!
