משרד החינוך
מחוז תל אביב
המרכז למחקר ומידע
חשון, תש"ע
נובמבר 2009
קוראים נכבדים,
לאחרונה יצא לאור הספר עברית כהווייתה מאת הבוגרת הראשונה של לימודי עריכה בישראל, ד"ר לאה צבעוני.
לאה טוענת כי העברית שאנו מכירים עילגת ועתירת שגיאות ושיבושים, הכול מתריעים על כך ואיש אינו עושה דבר.
כדי לשפר את מצב העברית ולסייע לעורכים בעבודתם המקצועית כתבה עד היום שלושה ספרים בתחום העריכה, והם משמשים את העורכים בעבודתם ומסייעים לכל המתעניינים בכתיבה טובה.
"עיינו ערך עריכה – מדריך לכותב ולעורך" ראה אור בשנת 2002. בשנת 2004 ראה אור הספר "מכתבים רשמיים", בשנת 2009 ראה אור הכרך הראשון בסדרת ספריה "עברית כהווייתה" ועוד חלקים יראו אור בקרוב
ביקשנו מלאה לכתוב לנו מאמר במתווה ראיון, מאמר המגולל את סיפורה האישי השזור בסיפור המקצועי. הרי הדברים לפניכם:
בברכה רבה,
דניאל פלורנטין המרכז למחקר ומידע
עברית כהווייתה / לאה צבעוני
ש': איך את רואה את מצבה של העברית כיום?
ילדי ישראל כותבים בשגיאות מכל הסוגים. הילדים מסיימים את בית הספר בלי יכולת להתבטא במשפטים מנוסחים כהלכה. כך הם מסיימים את בית הספר היסודי, כך הם מסיימים את בית הספר התיכון וכך את האוניברסיטה. כתיבתם של רוב הסטודנטים וגם כתיבתם של מרצים רבים באוניברסיטאות, ובהם מדענים מבריקים, אינה תואמת את רמתם האקדמית. במאמרים אקדמיים בעברית יימצאו לעתים משפטים ארוכים מאוד עם פסוקיות מידע רבות ועם גלישות אסוציאטיביות, שמאמץ רב נדרש לשם הבנתם. גם לשון החוק מסורבלת, משופעת אי-דיוקים ותחביר גרוע. לעתים נדמה שסרבול הוא אמת-מידה לרמה אקדמית.
כדי לשפר את העברית עלינו לחנך את ילדינו לדעת עברית ולכבד את העברית. צריך להתחיל במלאכה זו כבר בגיל הרך, ולשם כך צריך לשנות את תכנית הלימודים ולהכשיר מורים להפעלת תכנית חדשה שנלמדים בה יסודות הכתיבה, בכלל זה הכתיב חסר הניקוד וכללי הפיסוק. רצוי גם לשכנע את הוצאות ספרים ואת מערכות העיתונים לציית לכללי האקדמיה ללשון העברית ולוותר על הכללים שקבעה כל הוצאה לעצמה.
כל מורה בישראל בכל תחום שהוא חייב לעבור הכשרה בתחום הלשון. ראוי שהמכללות להכשרת מורים וכן המחלקות להכשרת מורים באוניברסיטאות יחייבו כל מורה לעתיד בלימודים בסיסיים בכתיבה עברית. המכללות להכשרת מורים לגיל הרך יחייבו את תלמידיהן בלימודי כתיבה עברית שיבטיחו את יכולתם לנסח משפטים עבריים תקינים.
ש': ספרי על ילדותך.
נולדתי בתל אביב, גדלתי בהרצליה ואחר כך בקיבוץ חניתה. הייתי בת ארבע עשרה כשהחליטו הוריי שהקיבוץ לא בשבילם וכדי להתבסס בחרו לגור בקריית גת. כך מצאתי את עצמי, קיבוצניקית לשעבר, בעיירת פיתוח שכמעט כל תושביה עולים חדשים. כעבור שנה נחלצה אמי לעזרתי וסיכמה עם חברתה ניצולת השואה שאגור אצלה ואלמד בגמנסיה בראשון לציון. עברתי לגור בביתה, וכעבור חודשיים היא נפטרה מסרטן. עברתי לגור בסלון של השכנה. בכיתה יא עברתי לביתה של חברה מהכיתה ושם גרתי עד סיום התיכון.
ש': ואז תמו המעברים?
לא. בצבא הייתי מורה בכפר הנוער ניצנים. ריכזתי את שעות ההוראה בשלושה ימים וכך יכולתי ללמוד יומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי שמונה שעות הוראה ביום אחד הייתי נוסעת בטרמפים לירושלים, מגיעה לאוניברסיטה, מתיישבת באולמי ההרצאות, ובתום כמה שעות של לימודים צועדת לעבר הטרמפיאדה שביציאה מן העיר וחוזרת לניצנים בטרמפים. למדתי אנגלית ומתמטיקה, אחר כך החלפתי את המתמטיקה בצרפתית. כעבור שלוש שנים היו לי תואר ראשון באנגלית וצרפתית ותעודת הוראה באנגלית. עברתי לתל אביב וחייתי שם שנתיים, עד שהכרתי את בעלי, רופא בראשית דרכו, וחזרתי לגור בירושלים. שני בניי, יואב ויאיר, נולדו סמוך לנישואים. עם שני הפעוטות נסענו ללוס אנג'לס לצורך ההתמחות של בעלי בקרדיולוגיה. שהינו שם שנתיים. לאחר שובנו לירושלים נולדו הבנות, יעל ונורית.
ש': ומתי למדת לשון עברית?
יום אחד ראיתי בעיתון מודעה של האוניברסיטה העברית על פתיחת לימודי עריכה. הייתי אז אם לארבעה ילדים ועובדת המועצה להשכלה גבוהה במשרה מלאה ובשעות רבות לא שגרתיות. כדי להתקבל נדרשו ממני השלמות בהיקף של כמעט כל התואר הראשון בלשון עברית ועוד כמה שעות בספרות עברית. למדתי בחריצות ובהנאה. הייתי קמה בחמש בבוקר (כהרגלי עד עצם היום הזה), ועד שהתעוררו הילדים כבר הספקתי להכין עבודות ולהתכונן לשיעורים. ריכזתי את הלימודים ביום אחד מלא של 12 שעות (שמונה עד שמונה) ובשאר הימים עבדתי. כעבור שנתיים סיימתי את כל חובותיי - לימודי ההשלמה, לימודי העריכה, העבודה המעשית ועבודת הגמר - והייתה בידי "תעודה בעריכה לשונית בעברית". למעשה אני העורכת המוסמכת הראשונה בארץ.
ש': ולימודים גבוהים?
אהבתי את תחום הלשון ומיהרתי להירשם לתואר השני. שוב נדרשו ממנו השלמות, בהן לימודי תלמוד ולימודי השפה הערבית. התלהבתי במיוחד משיעורו של פרופ' גדעון גולדנברג על זמני הפועל במקרא. פניתי אליו בבקשה שידריך אותי בעבודת המסטר, ולשמחתי הוא הסכים.
הנושא שבחרתי לתזה היה 'דרכי ההבעה של זמן, התמשכות, איטרטיביות, פרפקטיות, מודליות ותנאי בעברית הישראלית הכתובה – מחקר מתאר ומעמת'. בתוך שנתיים הגשתי את העבודה, סיימתי בהצטיינות ומיד נרשמתי לדוקטורט. לא לפני שביקשתי מפרופ' גולדברג להוסיף ולהדריך אותי. הנושא שבחרתי היה 'דרכי השלילה בעברית הישראלית'. הגשתי את עבודת הדוקטורט כעבור עוד שלוש שנים. כל אותן שנים עבדתי במשרה מלאה וגידלתי בהנאה את ארבעת ילדיי. שעות הכנת העבודות לאוניברסיטה היו שעות הבוקר המוקדמות וגם שעות הטיסה וההמתנה בנמלי תעופה בנסיעות הרבות של בעלי שהצטרפתי אליהן.
ש': האם תוכלי לספר משהו על תולדות לימודי העריכה בישראל?
לימודי העריכה נפתחו בארצנו בשנת תשמ"ה (1985) באוניברסיטה העברית בירושלים בראשותו של פרופ' דוד טנא ז"ל מהחוג ללשון עברית. אלה היו לימודי תעודה לבעלי תואר ראשון בלשון עברית ובספרות עברית. היום, בחלוף כרבע מאה, יש לימודי עריכה בכמה אוניברסיטאות ובכמה מכללות ויש גם קורסים רבים. לימודי העריכה אפוא מבוקשים למדיי, אבל הביקוש לעורכים דל בשל השאיפה למכור הרבה ולהשקיע מעט.
ש': ומה הביא אותך לכתיבת ספרך 'עיינו ערך עריכה – מדריך לכותב ולעורך'?
תחום העריכה תמיד ריתק אותי והרביתי לעסוק בו. כשלמדתי עריכה לא היו ספרי עזר בתחום זה, וגם האוניברסיטה לא סיפקה די כלים לעריכה מעשית. למען העורכים ולמען המקצוע התחלתי לאסוף חומרים, והתוצאה הייתה ספרי 'עיינו ערך עריכה'. יש בו אוסף של תיקוני לשון מכל סוג ובכל רמה בסדר האלף-בית וגם מפתח מפורט.
ש': 'עברית כהווייתה – חלק ראשון עניינים כלליים' – אחרי כמה שנים הנה עוד ספר עזר חשוב לכל הכותבים עברית. כיצד צמח הספר הזה?
כמו ספריי הקודמים גם ספר זה צמח מתוך הצורך. לאחר הופעת 'עיינו ערך עריכה' פנו אליי קוראים רבים ואמרו: יופי, אבל אין הסברים. השבתי: הסברים אורכם כחמישה ספרים נוספים, והם בוא יבואו. לא רק הקוראים חיממו אותי, אלא גם התבוננותי במצב הלשון ההולך ומידרדר. השיבושים שולטים. ספרים רבים אינם ערוכים כראוי ותרגומים גרועים גוזלים את הנאת הקריאה. לרוב הכותבים וגם לרוב הקוראים לא אכפת. הוצאות הספרים רוצות להשקיע מעט ולמכור הרבה. אנשי "שתי שקל" מרימים ראש. קולה של האקדמיה ללשון העברית אינו נשמע. איש הישר בעיניו יעשה.
התחלתי לסמן שיבושים בספרים שקראתי. אספתי ומיינתי אותם. כשהיה לי די חומר ניגשתי לכתיבה. מיהרתי להוציא לאור את החלק הראשון 'עניינים כלליים', המציג את המסורת, את התקנים ואת הנורמות לעומת השימוש הרווח וגם מנחה ומציע העדפות.
טוב שהספר הזה יונח על שולחנו של הכותב עברית. אולי יתרום לכך שדוד כהן (לא כהן דוד) יכתוב מאמר על ח"נ (לא ח.נ.) ביאליק או על פיזיקה (לא על פיסיקה) ויקראו אותו 30-20 אנשים (לא 20-30) בישראל או בשוודיה (לא בשבדיה), ויהיה מומחה מספר אחת (לא מומחה מספר אחד) ויספר על כך לשלוש (לא לשלושת) ידידותיו ולשבעה-עשר (לא שבע עשרה) חבריו במילואים.
מלאכת הכתיבה של החלק השני, "אמנות הפיסוק", כבר כמעט נשלמה, ובעוד זמן קצר הוא יראה אור. הספר הזה יספק תשובה לכל שאלה אפשרית בתחום הפיסוק.
ש': ומה המסר שלך למורים עם פתיחת שנת הלימודים?
התשובה לשאלה זו תימצא בדבריו של י"ח רבניצקי במאמרו 'דבר אל המורים' שנתפרסם במדור "לשוננו לעם" בעיתון "הארץ" ב-1 באוקטובר 1937. יותר משבעים שנה חלפו מאז, והדברים כאילו נאמרים היום:
"עברה תקופת הקיץ האחרונה, חלפו ימי החופש והמנוחה למורים ולתלמידים – והלימודים בגנים ובבתי הספר חוזרים ובאים כסדרם. לעת כזאת רואה אני חובה לעצמי להפנות תשומת לבם של המורים אל החובה הקדושה המוטלת עליהם לעמוד על המשמר ולשקוד על תקנת לשוננו בפי ילדי ישראל שומעי לקחם.
ולתקן את הלשון בפי הילדים יש הרבה מאוד.
מורי לשוננו בייחוד יכולים – אם לא יחסר להם הרצון לכך – לשמור משמרת מעולה על לשונם של התלמידים, שלא ייכשלו בשגיאות גסות. בידי המועד לבער את השיבושים ולעקור אותם מן השורש בעוד מועד.
ראשית כול מחויב המורה עצמו להיות זהיר מאוד בלשונו, שלא ייכשל בפליטת פה משובשת, שהרי התלמיד מקבל את שגיאות המורה שלו כתורה שלמה.
יתעוררו נא המורים לעשות בנידון זה פעולה ממשית. ואין ספק שיעלה בידם לעשות הרבה לתקנת לשוננו, לטהרתה ולשלמותה בפי הדור הצעיר."
