אפשר לומר, ובצדק, שהדבר בלתי אפשרי למעשה. אלא שהכוונה כאן היא לשימוש בעמוד השדרה, ואחד הפגמים השכיחים ביותר אצל בני אדם כיום הוא כיפוף מוגזם של עמוד השדרה בפעולות היום - יום, שבדרך הטבע מביא לידי התקצרות הקומה. לשם הדגמה, קחו דף נייר והניחו אותו על דף גדול יותר. בעזרת עיפרון על סמנו הדף התחתון את שני קצותיו של העליון. עכשיו הרימו את הדף העליון, עגלו אותו קלות, והניחו אותו שוב על הדף התחתון, קצהו התחתון על הסימן שסימנתם. תיווכחו שהקצה העליון אינו מגיע לסימן העליון וכי הדף 'התקצר'.
מן האמור לעיל אפשר לראות שאם אנו נמנעים מלכופף את עמוד השדרה, אנו נוטים להאריך אותו. ובחזרה לדוגמה הקודמת. אם ניישר שוב את הדף העליון ונניח אותו על הדף התחתון כמו בפעם הראשונה, קצותיו יגיעו לשני הסימונים ויוכיחו שבניסוי הזה חל תהליך של התארכות.
יש לא מעט בלבול אצל התלמיד כאשר הוא מנסה לציית להוראות שלפיהן עליו להניח לחלק כלשהו בגופו להיות חופשי. בשיטת ההוראה השגרתית תלמידים ומורים נוטים להאמין שאם חלק כלשהו במערכת מתוח מדיי, הם יכולים לשחרר אותו – כלומר, לעשות את פעולת השחרור באמצעים ישירים. זו אשליה, אך קשה להוכיח להם את הדבר. קודם כול, אם במקרה הם מצליחים להיפטר מהמתח הספציפי, זה יקרה מתוך 'התמוטטות' חלקית של החלק שמדובר בו, ואפילו מתוך קריסה של הגוף כולו. שנית, ברור שאם חלק כלשהו בגוף מתוח במידה מוגזמת, זה מפני שהתלמיד מנסה לעשות בו פעולה שנועדה לחלקים אחרים, ובדרך כלל פעולה זו אינה מתאימה לו כלל.
זה אחד הביטויים הבלתי מדויקים והמבלבלים ביותר שאנו משתמשים בהם להעברת רעיונותינו במילים. יש סכנה במתן ההנחיה הזאת לתלמיד, אלא אם כן המורה, בעזרת ידיו, ממחיש לו מהן הפעולות המדויקות הכרוכות בכך.
הוראה זו יכולה להתחרות בחסרונותיה בקודמתה. אל לנו לצפות מן התלמיד שיפרש נכון את הרעיון שנמסר בה, אלא אם כן ימחיש המורה את כוונתו באמצעות ארגון מחדש של גוף התלמיד, כדי לאפשר את התרחבות הגב.
מה שקורה באמת הוא שינוי ניכר ביותר בתנוחת הצלעות והשכמות – שינוי בולט במיוחד במבט מאחור – וכן התרחבות של בית החזה עם עלייה מרשימה בתנועתיות שלו והפחתת המתח השרירי של כל המנגנונים המשתתפים.
ההוראה הזאת ניתנת לתלמיד כאשר הוא יושב או עומד וידיו אוחזות בגב כיסא שניצב לפניו. כך יש למורה הזדמנות להקנות לו באופן מהיר וקל התנסויות חיוניות בקואורדינציה. אי אפשר לפרט בכתב את האמצעים שבעזרתם יוכל כל תלמיד להגיע לידי שימוש נכון בזרועותיו ובגופו, כי אמצעים אלו משתנים עם כל שלב בהתקדמותו. זו הסיבה ש'יציבה נכונה' או 'תנוחות נכונות' אין להן מקום בטכניקה המעשית שאנו מציעים. תנוחה נכונה או יציבה נכונה מעידות על מצב מקובע, ואדם הנשאר במצב מקובע אינו יכול לצמוח, כפי שאנו מבינים צמיחה. התנוחה הנכונה היום לא תהיה התנוחה הנכונה בעוד שבוע אצל אדם המתקדם בלמידה המתקנת ובשיפור הקואורדינציה.
זו ההוראה המטעה ביותר ברשימת ההוראות הרשומות כאן . ראשית, אם ממלאים את ההוראה בלי עזרת ידיו של המורה, יש בה סתירה. כי אם מרחיקים את הזרועות זו מזו, כפי שהפעולה מובנת בדרך כלל, הגוף ירד ולא יתרומם. נטייתו של התלמיד בתנועה הזאת היא לכווץ יתר על המידה את השרירים הפנימיים של הזרוע, והדבר מפריע לעבודה שאליה התכוון המורה. את המהלך הזה חייבים למנוע, ומורה מיומן יכול להשתמש בהצלחה בהוראות המתאימות למטרה זו.