בספרו השלישי כבקודמיו צביקה ישראל נוגע בתכנים מהמציאות ומהסובב ושוזר בשיריו את ההוויה המורכבת כאן ועכשיו בישראל. הוא משלב בהם מוטיבים מהמסורת מתוך דיאלוג עם פסוקים מהמקורות. דרך השירים הוא בוחן שאלות של זהות וסוגיות מהתרבות והחברה ומשתמש בדימוי וסמל ובמטפוריות מרובי תכנים ומשמעויות.
את הקוטביות בחיינו הוא מציג במעין דיאלוג בין הגשמי לרוחני. לפעמים נוקט את דרך הצמצום המעצימה את המסר ולעתים מותח ביקורת על החברה ומעלה בדרמתיות כמיהה לחופש רוח האדם והיצירה.