אֲנִי יוֹשֵׁב תַּחַת
עֵץ הַתַּפּוּזִים הַסִּינִיִּים
שֶׁבַּחֲצַר בֵּיתִי
לֹא מֵסִיר עֵינַי
מִשַּׁיֶּרֶת הַנְּמָלִים
הָאָצוֹת בְּסֵדֶר מוֹפְתִי
מִמָּקוֹם כָּלְשֶׁהוּ לְמָקוֹם אַחֵר.
בשורות נפלאות אלו פותח מעוזיה סגל את ספר שיריו המרהיב לקסיקון הפוך. מצד אחד הספר עוקב במלוא הסדר והדיוק אחר "שיירת נמלים האצות בסדר מופתי", ומצד שני הוא מרשה לעצמו לשוטט ואף ללכת מעט לאיבוד "ממקום כלשהו למקום אחר". היש דרך טובה מזו לצאת כך למסע ספרותי?
בטווח הרחב הזה שבין האיפוק להתפזרות עולה במלוא כוחה שירתו של מעוזיה סגל, שירה של מתחים רבים, עוצמתיים ומלאי רגש. מעוזיה כותב על המלחמה וחוויותיה בדרך שאיש לא כתב בעבר: הוא משלב את הזוועה עם האינטימיות; משלב אמירות פילוסופיות על מהות האדם בנימה אישית, מדויקת ומרתקת על עצמו, על ביתו ועל משפחתו; הוא מתאר בפרטי פרטים קולות ומראות, וכך מצליח לכונן אמירה רחבה על מושגי המוסר והאמת. זוהי שירה ערכית שמנסה להבין את הצדק, להתמודד ולשרטט את גבולותיו. ולא בכדי מעוזיה שופע עולמות: הוא מערבב צורות, קולות, דמויות ומחוות, וכך הספר שופע צורניות וחידושים ומזמין את הקורא לכונן את לקסיקון הא"ב, את שפת האם ושפת האב, בדרך מקורית, מפתיעה ורבת אמת. נדמה שאין קורא שלא ימצא בו את לקסיקון עצמו.
יקיר בן-משה
138 עמודים
שנת הוצאה 2022
כתוב חוות דעת
השם שלך:חוות דעתך: הערה: HTML לא פעיל!
דירוג: רע טוב
הקלד את הקוד המופיע בתמונה שלפניך:
