גדעון שטוסל, מהנדס אלקטרוניקה, לא למד בטכניון איך להתבונן בעולם ולראות את המתרחש בו מתחת לחזות בני האדם ומעשיהם היום-יומיים. שטוסל ניחן בעיניים בוחנות ובלב שומע, והוא מתבונן בחיים ורואה מה מתרחש מאחורי אמירות יפות, נהלים, יחסים, מחלות, ומילים גדולות כמו אהבה, מצפון, אנושיות. שירי כשהמקרר סוף סוף מלא הם תמונות חיים המעלות חיוך של גיחוך, צחוק קל, תמיהה, ועם זה חיבה והזדהות עם המצבים הבלתי אפשריים הכל כך שכיחים בחיינו.
הינה אנחנו רואים כי הֲגָנַת הַצַּרְכָן עָבְרָה מֵהֲגָנָה לְהַתְקָפָה; קוראים על האישה המתכופפת, הַכֹּל פָּרוּשׂ מִלְּפָנִים. לְגֶבֶר זֶה יָכוֹל לְהַסְפִּיק... לְוַתֵּר עַל כָּל הִתְנַגְּדוּת אִם הוּא בְּהַכָּרָה אֲפִלּוּ חֶלְקִית. ומה עלה בגורלה של אישה שנשכבה על ספסל צבע טרי והבינה: שָׁכַחְתִּי לִקְרֹא אוֹ שֶׁקָּרָאתִי וְשָׁכַחְתִּי אֵי-אֵלּוּ מְשׁוֹרְרִים סוֹפְרִים קְלָסִיִּים. ואיך נושיע את הגבר הלא מתלונן, אבל תָּקוּעַ עִם אַחַת מֵהַיְּסוֹדִי / לֹא מַכִּיר מַשֶּׁהוּ אַחֵר / אִשְׁתִּי לֹא הִתְלוֹנְנָה / אוּלַי שׁוֹמֶרֶת עַל אִפּוּק לָנֶצַח / אוֹ שֶׁלֹּא יוֹרֶדֶת לִפְרָטִים. וכמה קשה להתמודד עם הורים ונשים אשר שָׁאֲפוּ לַשְּׁלֵמוּת שֶׁל רוּחִי / לֹא שָׁאֲלוּ עַל הוֹרָאוֹת שִׁמּוּשׁ.
קראו ותיהנו. זו לא שירת העשבים. זה גדעון שטוסל.
76 עמודים
שנת הוצאה 2021