"מְשׁוֹרֵר לֹא יָכוֹל לְהִתְרַבְרֵב בְּמִלִּים כְּמוֹ קוֹסֵם בְּמִטְפָּחוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת", כותבת נועה אלפנט לפלר באחד משיריה. ומוסיפה: "מְשׁוֹרֵר הוּא מְשָׁרֵת רֶגֶשׁ". ואכן, ניכר שהשירים האלה אינם באים להפגין איזו וירטואוזיות לשונית או להפליא באמצעים אומנותיים. במקום זאת נועה מבקשת להגיע אל יסודות הרגש, אל התיאור המדויק שלו. הכלים העומדים לרשותה במשימה הזאת הם הכנות, האומץ והיכולת להעמיק. המשוררת היא אפוא משרתת הרגש, והשפה היא המשרתת אותה, מאפשרת לה להשלים את המשימה הזאת על הצד הטוב ביותר ולהעמיד קובץ שירה מרגש ורב כוח.
אלי אליהו
רוּחַ הַתְּקוּפָה
מְשׁוֹרֵר לֹא יָכוֹל לְהִתְרַבְרֵב
בְּמִלִּים כְּמוֹ קוֹסֵם בְּמִטְפָּחוֹת
צִבְעוֹנִיּוֹת. לֹא תִּהְיֶה בְּכָךְ
נֶחָמָה, אִם אַעֲמִיד פָּנִים
שֶׁאֲנִי טוֹבָה מִכֶּם.
מְשׁוֹרֵר הוּא מְשָׁרֵת רֶגֶשׁ
נוֹשֵׂא מִלּוֹתָיו עַל טַס מַבְהִיק.
וְאַתֶּם רְווּיִים מִלִּים
כְּמוֹ תֵּה אַחַר הַצָּהֳרַיִם
וּמְשִׁיבִים לְעַצְמְכֶם רוּחַ.
76 עמודים
שנת הוצאה 2019