אני בעל תסמונת אספרגר, שמשמעותה אי-הבנת קודים חברתיים. לראשונה בחיי ואחרי התמודדות ארוכה אני מסוגל לעסוק בתסמונת זו באמצעות השירים שאני כותב. אני חוֹוה רגשות באופן ייחודי, בעיקר בענייני אהבה, והמאבק האין-סופי בין רגש לשכל מוקצן אצלי. ההיגיון שבי מנסה להתמודד כנגד קירות שקופים שהוא אינו מבין: חוקים חברתיים בלתי כתובים שאנשים רגילים מאמצים ללא מאמץ כטבע שני. בהתמודדות הזאת מול יריב עדיף אני נותר חסר אונים, ותגובותיי הרגשיות יוצאות מאיזון. בשירים מסוימים בספר זה אני דן בשאלות קיומיות שמעסיקות כל אחד מאתנו, אנשי הקשת האוטיסטית ואולי גם אנשים רגילים.
אני מנסה למצוא לעצמי תשובה על שאלות כמו אלה: כמה חשובה הדרך לאהבה, והאם כדאִי הסבל שלפעמים עוברים עד שמגיעים אליה (שירי "תהייה אוטיסטית")? האם באהבה קודם כול משיגים או קודם כול נותנים (שירי "מפתח ומנעול")? מה חשוב יותר - השכל או הרגש, ומי מהם צריך לשלוט בנפשי (שירי "הדרך המוזהבת")?
ספרי הראשון "דבש מלקות" התמקד בעיקר באהבה נכזבת ובנושאי נעורים והיה קודר מבחינה רגשית. הספר הזה רחב יותר, אופטימי יותר, והוא הניסיון שלי להתאזן מבחינה רגשית ולא רק לשפוך את רגשותיי על הנייר. בספר זה באה לידי ביטוי ההתבגרות שלי כאדם על הקשת האוטיסטית ובכלל. לראשונה בחיי התחלתי לתת ביטוי למראות העולם מנקודת המבט האוטיסטית שלי, נקודת מבט שעד עכשיו התביישתי בה, הסתרתי אותה וניסיתי לתקן אותה כדי להתאים את עצמי למסלול החברתי. במסעיי בעולם הרגיל גיליתי משהו מההבדל בין האדם הרגיל לאדם מהקשת האוטיסטית. אדם מהקשת האוטיסטית הוא כמו נהג חדש שנוהג בדיוק לפי החוקים והתבניות שלימדו אותו. הכשרתו נובעת מניסיונו הקודר, משכלו המקובע, ומהאנשים היקרים לו המבקשים ללמד אותו כיצד להסתדר עם אחרים. זאת כדי שבשל התנהגותו לא יסטה לחלוטין מהדרך המקובלת לעבר דרך עפר מבודדת ויישאר בה עם עצמו בלבד. כך הוא נע בדרך המלך בתנועה טכנית ובנוקשות אופיינית. החשש הגדול שלו הוא מתאונה האורבת לו עקב קוד לא ידוע או חוק בלתי נראה. כרובוט משוכלל הוא רוצה להישאר בשליטה בעולם הכאוטי. מבחינתו הטעות הקטנה ביותר משמעותה קריסה לתוך עצמו והדרה מחוץ לחברה. זו הסיבה שאדם מהקשת האוטיסטית לעתים מוותר על חלקים חשובים ומלאי חיים בעצמו לטובת החוקים.
לעומתו האדם המכונה רגיל הוא נהג בעל ניסיון רב בדרך החברתית. הוא יודע מתי אפשר להגמיש את החוקים בשביל לממש את רצונותיו ולמצוא את זהותו הרגשית. האדם הרגיל יודע להיות הוא עצמו ובה בעת להישאר על הכביש החברתי עם שאר השותפים לדרך.
אני גאה להגיד שמאמציי להשתלב בנתיב המומלץ מתחילים לשאת פרי. הישגים שלא העזתי לדמיין אפילו בחלום לפני כמה שנים מתחילים להיאסף ומביאים אותי לשבירת קירות הזכוכית שהפריעו לחיי כל כך הרבה שנים.
מעולם לא האמנתי שהדרך שלי לאהבה רומנטית תיפתח אחרי תקופה ממושכת של כאב כה גדול. מעולם לא האמנתי שמישהו יאמין בי דיו כדי לתת לי עבודה. מעולם לא האמנתי שיהיו לי חברי אמת שיהיו אתי בשמחות ויישארו אתי ברגעי השפל. בהגיעי לאוניברסיטה מלא חששות לא חשבתי שאסיים מצטיין דיקן. לא העליתי על דעתי שאזכה לתור זהב רגשי יצירתי חברתי ואפילו רומנטי. שברתי את חומות האוטיזם. האוטיזם היה והוא עדיין תכונה בלתי נפרדת ממני, אך אינו הגדרה כוללת של אישיותי.
בספר הזה החלטתי להפסיק לברוח מעצמי. אני מזמין אתכם אפוא לחוות את המבט המיוחד שלי על הכביש החברתי כמי שמשתלב בו בזהירות ובנחישות ומחפש בתנועה את הנתיב שלו בין הנתיבים הרבים של הכביש.
קריאה מהנה.
שלכם, גילי קימור
85 עמודים
שנת ההוצאה 2015
כתוב חוות דעת
השם שלך:חוות דעתך: הערה: HTML לא פעיל!
דירוג: רע טוב
הקלד את הקוד המופיע בתמונה שלפניך:
