השירים של יפה וגנר עזים ועדינים, חושניים ורחבי מבט, פראיים ורגישים. הם כתובים באומץ רב ובסלחנות נדיבה. הם מציירים בדייקנות את נוף נפשה הסוערת, הפראית ועתירת החכמה של המשוררת כמו שהוא משתקף ומשתבר ונולד מחדש בצבעים, במאכלים, בחדרי הבית וברחובות ירושלים. השירים לוחשים הדי מצוקות שהפכו את המשוררת שקופה, זרה לעצמה. הם צועקים את התשוקה לפרוץ, לנוע, להיות חלק מכוחות הטבע, לנגוע בנקודות החיבור של הפיזי והמטפיזי, חושפים את נקודות השבירה של ההיגיון בהומור עדין.
הקריאה בספר היא חוויה מטלטלת, מענגת, פותחת אופקים.
פרופ' חמוטל בר-יוסף