בסימפוניה של אירוניה לועג מחבר היומן הסודי לביוגרף שלו שכתב עליו את המחזה המפורסם ביותר בעולם. בשמחה עצורה הוא רומס את תדמיתו המהוללת, ובתעוזה הוא חושף את החולשות ואת ההחמצות שביצירה. את מרקם הדרמה הוא מנתח באופן ענייני ובהסתמך על דעתם של מבקרי ספרות מפורסמים. ביומן שזורות גיחות לנושאים מגוונים, והם נפרשים לכלל מניפה ססגונית. העלילה נעה בין שני עולמות המקופלים זה בזה. היא סובבת בין תקופתו של הגיבור ומולדתו לבין העולם הבא (הצֶלּוּם) שבו חיה נשמתו. הנשמה מדווחת משם על התקנון המקומי ועל האבסורדים המגולמים בו, על מס הכישרון ועל סגנון שלטונו של הבורא, בִּיג בּוֹס, המתערב בכול, אפילו בהדמיית סקס ובעתידו של השיבוט. ביומן הסודי של הגיבור חבויה תעלומת הראליה של חייו האמתיים ושל מבצע הבילוש המרתק שערך כמבוא לנקמה על הרצח המתועב.