אלכסנדר רדובסקי

אלכסנדר רדובסקי נולד ב-1936 בעיר לנינגרד במשפחה יהודית עירונית, בן להיסטוריון ולמנהלת בית-ספר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלטה משפחתו להרי האוראל ששם ידע רעב ומחסור. לכששבה המשפחה ללנינגרד, טעם אלכסנדר את טעמה של האנטישמיות בבית-הספר. כאשר סיים את לימודיו (בהצטיינות), נוכח לדעת פעם נוספת שלא כל העמים שווים בארץ השוויון והאחווה.

חלומו היה להיות עיתונאי, אך סיכוייו להתקבל ללימודי עיתונאות היו אפסיים מסיבה אחת בלבד: הרישום "יהודי" בסעיף הלאום בתעודת הזהות. לכן, בעצת אביו, פנה ללימודי הנדסת חשמל. בהיותו סטודנט הגיע סופית להבנה שהמשטר הקומוניסטי בברית-המועצות אינו השלטון האידיאלי שהוא מתיימר להיות, אלא מערכת רודנית, עריצה ואכזרית. מאותו הרגע הפך למתנגד המשטר, מה שהביא אותו בסופו של דבר לתנועה הציונית המחתרתית. ב-1966 נשא לאישה את נטליה אהבת חייו. ב-1973 הצליח סוף סוף לקבל אישור עלייה.
משפחת רדובסקי הגיעה ארצה חודש לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. לאחר שהות במרכז-קליטה בירושלים, רדובסקי השתקע בחיפה והיה למרצה בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון ולאחראי המעבדה להמרת אנרגיה; אשתו עבדה כספרנית בפקולטה לפיסיקה. רק לאחר צאתם לגמלאות עברו בני-הזוג לפתח-תקווה, שם הם ממשיכים להתגורר כעת.
בהיותו סטודנט השתתף רדובסקי בסדנת שירה ברוסית: למרות שהוקסם מהשירה, לא הצליח ליצור בעצמו שירים משמעותיים מספיק. לעומת זאת, כתב מספר מחזות ברוסית שזכו לתהודה. חלקם כמעט והועלו על בימה מרכזית – אך כאשר ביקש רדובסקי לעזוב את המדינה, דינו היה כדין בוגד והמחזות נגנזו.
...בגיל 45, במילואים, בשמירה באחד ממוצבי צה"ל, לפתע נתקף רדובסקי צורך עז לכתוב שיר בעברית. למזלו, נמצא בסמוך עיפרון ודף נייר. כאשר סיפר על כך לאשתו נטליה, צחקה: "לא ניתן לכתוב שירה בשפה שאינה שפת אמך!" ואף על פי כן נבעה השירה – משל רדובסקי עצמו היה העיפרון (כך הרגיש), שבאמצעותו מישהו נסתר רושם את השירים.

מישהו נסתר. עוד בשנות השישים הבין רדובסקי, שהוא מאמין בכוח עליון. כרוב יהודי ברית-המועצות היה מנותק בכוח ממורשת אבותיו (שני סביו היו יהודים יראי שמיים, אך שניהם מתו לפני היוולדו). בארץ הפך לתלמידו של הרב אורי עמוס שרקי ושל רבנים נוספים, ונותר שומר מצוות. רבים משיריו נקראים כתפילות.

לימים לקחה נטליה את שירי בעלה לתל-אביב ומצאה בכוחות עצמה את הוצאת "עקד", שם הוקסם מהם איתמר יעוז-קסט. כך הופיע "סהרוריים" (1989), ספרו היחיד שפורסם לפני "כבשה שחורה".
לאחר צאת "סהרוריים" המשיך רדובסקי לכתוב – ולא פרסם. הוא פשוט לא ידע איך עושים זאת. ב-2012 ביקשה מערכת כתב-העת "בגלל" מרדובסקי לשלוח שירים וכך חזר קולו אל עמודי הדפוס. בעקבות זאת, כעבור מספר שנים, גמלה בלב המשורר ההחלטה להוציא לאור ספר שירים – שיכיל שירים חדשים (כולל כאלה שזה עתה נכתבו) לצד אלה שפורסמו ב"סהרוריים", לעיתים בגרסאות חדשות. ואלה תולדות "כבשה שחורה".