"נכנסתי לסמטה שבה נעלמו הסמג"ד וחיילי גבעתי. התחלתי לנסוע בסמטה, ולאחר כשמונים מטר הגעתי למדרגה שלא אפשרה לי להמשיך לנסוע. הבנתי שעליי להסתובב כמה שיותר מהר. היה קשה לתמרן ולהסתובב ונזקקתי לנהיגה פראית. אחרי שהסתובבתי ראיתי שהסמטה התמלאה המון עוין. לפי ההוראות שקיבלתי הרעמתי עם הגז כשדוושת הקלאץ' לחוצה כדי להפחיד אותם. חלק מהם נרתעו, אבל היה עליי לפרוץ דרך ממש בתוכם. כשהתקרבתי הם ראו שאני לבדי והגבירו את מטר האבנים, מנסים ללכוד אותי ולעשות בי לינץ'. היה עליי לפלס דרך ביניהם עם הג'יפ. יש בהם שנפגעו מהג'יפ ואחרים אולי נהרגו מהפגיעות." זה סיפורו של יצחק זנזורי על ההיתקלות ששינתה את חייו ועל החיים בטראומה.
איתי רביד, שליווה את יצחק זנזורי בכתיבת הספר הזה מספר: "את המסע עם יצחק התחלתי בבית קפה בשכונת החשמל בתל אביב. ליצחק קשה לדבר כי חלק ממיתרי הקול שלו נכרתו לאחר שהתפתח בהם סרטן, תוצאה של שימוש בכדורים נוגדי דחייה לאחר השתלת כליה. יצחק לחץ את ידי בלבביות, הושיט לי תצלום ישן ולחש במאמץ: "יש לי כבר עטיפה לספר."
103 עמודים
שנת ההוצאה 2015
כתוב חוות דעת
השם שלך:חוות דעתך: הערה: HTML לא פעיל!
דירוג: רע טוב
הקלד את הקוד המופיע בתמונה שלפניך:
