איריס רגב משתפת את הקורא במסע רוחני פסיכולוגי מרתק משולב בשירים, פזמונים, פיוטים, קטעי תפילה ואמרות מבאר החכמה של היהדות החסידית והכללית. במבט מפוכח ואמיץ היא בוחנת תופעות בחיינו ומציעה להן כיוון התפתחותי. כך היא נוסכת אופטימיות ותקווה בקורא ההולך בעקבותיה.
התובנות העולות מן המסד הלירי והפיוטי המדריך אותה בכל בוקר בצעידתה קוראות תיגר על המציאות שבסביבתה. לעתים היא חוככת וצורבת את המחשבה תוך כדי חיפוש שורשים, אבל תמיד היא מוסיפה לחפש את האמת הפנימית שלה וסוללת לעצמה ולאחרים דרך ישנה-חדשה.
כתיבתה מחוברת לחומרי שכל, סבל, תודעה, חכמת חיים, כאב ומצפון.
בסופה של הדרך היא מחברת שיר לחיים, לטבע, לאדם הפשוט, וכך משנה אצל הקורא את זווית ההסתכלות שלו בעולם. הרגעים היפים שהיא משתפת אותו בהם מנביטים יצירה אישית ותנופה, צמיחה ויופי אנושי.
הספר נכתב במשך שנה כיומן חיים. מדי יום ביומו סקרה איריס מחשבות ואירועים ואת מה שלמדה משמיעה, מספרים, מקטעי עיתונים, מקורסים וסדנאות ומאינטראקציה עם אנשים. התברר לה שבמהלך השנה הזאת נגעה בכל תחומי חייה בעבר ובהווה ואפילו בעתיד. היא כתבה על הוריה שאינם, על משפחתה, על חברים, על קריירה ועל המדינה.
המניע לכתיבה היה תאונה שעברה באוסטריה. מתוך הכאב שאלה, חיפשה מענה, התפתחה נגעה בנושאים אוניברסליים: נתינה, אהבה, קנאה, ביטחון, אמונה, שמחה, ייעוד, תפילה, הודיה, הכרת הטוב, בחירה, אופטימיות, מגע ועוד.
הכול אותנטי. השירים שעלו בה תוך כדי הליכה, המחשבות, האירועים בדרך, כל צירופי המקרים, הנסים, המידע שהגיע – הכול קרה באמת. את הציטוטים בסוף היום שיבצה באקראי, כולם ציטוטים העוסקים בחיים.
והמסקנה: כדי לחוות חיים טובים ומאושרים יש לשחרר את נפתולי העבר ואת האמונות המגבילות, וזאת בעבודה פנימית, באומץ ובחיפוש אחר האמת.